איך קמים ממצב שכזה של שברון לב כתוצאה מאהבה נכזבת? עלינו להסתכל על הדברים מנקודת מבט שונה.
הנה חומר למחשבה.

כמה אנשים בנידון שלנו צריך כדי ש’לא לספור אותנו’? סך הכל שניים. צריך את זה ש’לא סופר’ וצריך את זה ש’לא נספר’. אם יש מישהו שלא סופר אותי אני עדיין לא נקרא ‘לא נספר’ אם אני לא משתף פעולה איתו. זה כמו שכדי לעצבן אותי צריך גם כן שניים. צריך את המעצבן וצריך את המתעצבן. אם מנסים להרגיז או לעצבן אותי ואני לא מתרגש ולא מתעצבן, אז המתעצבן וה’לא נספר’ כאן, לא באים לידי ביטוי.

אם יש בן אדם ש’לא סופר אותנו’, אנחנו אלו שבוחרים להיות לא נספרים על ידו על ידי המקום הנמוך שאנחנו מביאים את עצמנו אליו בגללו. כל עוד שנבחר להיות ‘לא נספרים’, אף אחד בעולם לא יוכל לעזור לנו. כי כשאנחנו נמצאים במצב של ‘קורבן’, שהוא מצב שבו אנחנו מספרים לכולם כמה קשה לנו, כמה זה לא בסדר מה שבן הזוג עשה לנו ושהוא גרם לנו לחשוב עליו מבלי שהוא עושה כיום שום פעולת מחווה מצידו, אז לא נצליח לקום מהמצב הזה.

יוצא מצב שהקורבן בוחר למסור את חייו בידיו של אדם אחד עמו הוא היה בקשר בעבר, שפשוט מנהל לו את ההווה בשלט רחוק מבלי שהוא לוחץ כלל על שום כפתור.

הגמילה מסם ההתאהבות היא קשה. הבכייה והכאב הינם חלק מהתהליך. אין תרופת קסם שמרפאה לב שבור. אבל גם ההבנה על מה שקורה לנו בתהליך הזה הינה חלק מהריפוי.